שעון החול של הצדק

מתי מותר למדינה להפסיק לרדוף? (התיישנות עבירות במשפט הפלילי)

אחת השאלות המרתקות והמורכבות במשפט הפלילי היא שאלת הזמן. האם אדם שביצע פשע לפני עשורים צריך לחיות בפחד תמידי מדפיקה בדלת? או שמא יש רגע שבו החברה אומרת: "עבר מספיק זמן, אנחנו מוחלים או מוותרים על העמדה לדין"?

בישראל, התשובה אינה אחידה. חוק סדר הדין הפלילי וחוק העונשין קובעים "סרגל זמנים" המשתנה בהתאם לחומרת העבירה. המאמר הבא יעשה סדר במושגים ויענה על השאלות הקשות.

 

עקרון היסוד: סיווג העבירות

כדי לדעת האם עבירה התיישנה, עלינו לדעת תחילה לאיזו "משפחה" היא שייכת. סעיף 24 לחוק העונשין מחלק את העבירות לשלוש דרגות חומרה, לפי העונש המקסימלי הקבוע בצדן:

1. חטא: עבירה שהעונש עליה הוא עד 3 חודשי מאסר (בעיקר עבירות קנס קלות).
2. עוון: עבירה שהעונש עליה הוא בין 3 חודשים ל-3 שנות מאסר (למשל: תקיפה סתם, גניבה רגילה, הסגת גבול).
3. פשע: עבירה שהעונש עליה חמור מ-3 שנות מאסר (למשל: שוד, אונס, הריגה, רצח, סחר בסמים).

 

לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, תקופת ההתיישנות נקבעת לפי הסיווג הזה:

 

טבלת ההתיישנות (כלל האצבע)

סוג העבירה	העונש המקסימלי בחוק	תקופת ההתיישנות
פשע (עונש מוות או מאסר עולם)	מאסר עולם / מוות	20 שנים (למעט רצח – ראה בהמשך)
פשע אחר	מעל 3 שנים	10 שנים
עוון	בין 3 חודשים ל-3 שנים	5 שנים
חטא	עד 3 חודשים	שנה אחת

 

ניתוח מקרים לדוגמא: רצח ואונס

1. 1. ביצעתי רצח לפני 20 שנה – האם יכולים לבוא אחריי?"
      התשובה הקצרה: כן. אין התיישנות על רצח.
      בעבר, החוק בישראל קבע התיישנות של 20 שנה גם על עבירת רצח. כלומר, רוצח שהצליח להסתתר 20 שנה ויום – היה חסין מהעמדה לדין.
      אולם, בשנת 2019 עבר בכנסת תיקון דרמטי לחוק (תיקון מס' 84 לחוק סדר הדין הפלילי). התיקון קבע כי בעבירת רצח (וגם בניסיון לרצח בנסיבות של טרור המוני) – אין התיישנות לעולם.
      – המשמעות: גם אם הרצח בוצע לפני 30 או 40 שנה, ופתאום התגלתה ראיית DNA חדשה, המשטרה תדפוק בדלת, תעצור ותעמיד לדין.
      – יש לשים לב: אם חלפו 20 שנה לפני שהתיקון נכנס לתוקף (כלומר, העבירה התיישנה כבר לפי החוק הישן), התיקון החדש לא "מחיה" את העבירה. אבל אם טרם חלפו 20 שנה במועד התיקון – ההתיישנות בוטלה.

1. האם אפשר להתלונן על אונס כעבור 12 שנה?"
   התשובה הקצרה: תלוי בסוג האונס ובגיל הקורבן.
   כאן העסק הופך מורכב יותר, ועלינו לבחון את המקרה בפינצטה משפטית:
   
   אפשרות א': אונס "רגיל" בין בגירים
   עבירת האינוס (סעיף 345 לחוק העונשין) היא "פשע". העונש עליה הוא 16 שנות מאסר.
   מכיוון שהעונש אינו מאסר עולם, זו עבירת פשע "רגילה".
   – ההתיישנות: 10 שנים.
   – המסקנה: אם האירוע קרה בין בגירים לפני 12 שנה, ולא הוגשה תלונה מעולם – חלה התיישנות ולא ניתן להגיש כתב אישום (אלא אם הייתה חקירה שקטעה את המירוץ, ראה בהמשך).
   
   אפשרות ב': אונס בנסיבות מחמירות
   אם האונס בוצע בנסיבות מחמירות (למשל: קבוצתי, תוך איום בנשק, או תוך התעללות) – העונש הוא 20 שנות מאסר.
   – ההתיישנות: מכיוון שהעונש עדיין אינו "מאסר עולם" רוב הפסיקה והפרשנות המשפטית גורסות שההתיישנות נשארת 10 שנים. (ישנו חריג בחוק לעבירות שעונשן מוות או מאסר עולם – שם זה 20 שנה.
   
   אפשרות ג': הקורבן היה קטין (החריג החשוב ביותר)
   החוק מכיר בכך שלקטינים לוקח שנים רבות להבין ולעבד את הפגיעה המינית. לכן חוקק סעיף 354 לחוק העונשין.
   הסעיף קובע כי בעבירות מין במשפחה או בידי אחראי, ובעבירות מין חמורות רבות – מירוץ ההתיישנות מתחיל רק ביום שמלאו לנפגע/ת 28 שנים.
   – דוגמה: אישה בת 30 רוצה להתלונן על אונס שעברה בגיל 15. עברו 15 שנה.
   1. לפי החוק היבש – עברו 10 שנים והתיק סגור.
   2. לפי סעיף 354 – הספירה מתחילה רק בגיל 28. כלומר, יש לה עד גיל 38 (28 + 10 שנים התיישנות) להגיש תלונה.

המסקנה: במקרה של קטינים, ניתן להתלונן גם עשרות שנים אחרי האירוע.

 

ה"סטופר": מה עוצר את ההתיישנות? (אירוע מנתק)

רבים טועים לחשוב שההתיישנות נמדדת רק מיום העבירה ועד היום. זה לא נכון.
סעיף 9(ג) לחוק קובע כי אם התבצעה פעולת חקירה או הליך מטעם בית המשפט, הספירה מתאפסת ומתחילה מחדש!

דוגמה להמחשה – עבירת שוד (פשע, התיישנות 10 שנים):

1. 2010: השעון מתחיל לתקתק.
2. 2018:  המשטרה חקרה חשוד (לא את השודד האמיתי, מישהו אחר) או גבתה עדות. עצם פעולת החקירה בתיק "מאפסת" את השעון.
3. התוצאה: כעת יש למדינה עוד 10 שנים מ-2018 (עד 2028), ולא מ-2010.
4. החריג: בעבירות "עוון" ו"חטא", גם אם היו חקירות, יש "תקרה" שלא ניתן לעבור אותה. בעבירות "פשע" – המרדף יכול תיאורטית להימשך זמן רב מאוד כל עוד מתבצעות חקירות מדי פעם.

 

דוגמאות נוספות מחוק העונשין

1. גניבה (סעיף 384)
   – סיווג: העונש הוא 3 שנות מאסר. זהו הגבול העליון של "עוון". (אם הערך נמוך או הנסיבות קלות, זה עוון).
   – התיישנות: 5 שנים.
   – אם גנבת ארנק לפני 6 שנים והמשטרה מעולם לא חקרה את האירוע – העבירה התיישנה.

 

2. קבלת דבר במרמה (סעיף 415)
   – העבירה הרגילה: 3 שנות מאסר -> עוון -> 5 שנות התיישנות.
   – בנסיבות מחמירות: 5 שנות מאסר -> פשע -> 10 שנות התיישנות.
   – זהו הבדל קריטי. אם שיקרת כדי לקבל כסף לפני 7 שנים, גורלך תלוי בשאלה האם בית המשפט יגדיר את זה כ"נסיבות מחמירות" או לא.

 

3. החזקת סמים לצריכה עצמית (סעיף 7(ג) לפקודת הסמים)
   – סיווג: העונש הוא עד 3 שנות מאסר -> עוון.
   – התיישנות: 5 שנים.

 

סיכום והמלצה

דיני ההתיישנות הם "שדה מוקשים" משפטי. חישוב לא נכון של יום אחד, סיווג שגוי של העבירה כ"עוון" במקום "פשע", או חוסר ידיעה על חקירה סמויה שבוצעה לפני שנים ואיפסה את השעון יכולים לשנות את התמונה מקצה לקצה.

• על רצח אין התיישנות (כיום).
• על אונס יש התיישנות של 10 שנים, אלא אם הקורבן היה קטין (אז הספירה מתחילה בגיל 28) או שהיו פעולות חקירה בדרך.
• אל תסמכו על הזמן לבד: אם אתם חוששים מאירוע עבר, התייעצות עם עורך דין פלילי היא חובה כדי להבין האם "תיק העבר" נסגר הרמטית או שהוא פצצה מתקתקת.